סערה מתקרבת: האם מלחמה בין מצרים לישראל?

בהקשר הגיאופוליטי הנוכחי של המזרח התיכון, כמעט ולא מדברים על מצבה של מצרים, שכנה בעלת כוח צבאי משמעותי והיסטוריה של עימותים עם ישראל. למרות שמתקיים הסכם שלום במשך עשרות שנים, הצהרות אחרונות ותנועות אסטרטגיות מצריות עוררו דאגה.

האם מצרים מהווה איום ממשי על ישראל?… ננתח את המצב:

מצרים במשפט אחד: כוח במספרים, חולשה באסטרטגיה

מצרים היא אחת המדינות המאוכלסות ביותר במזרח התיכון, עם כ-105 עד 120 מיליון תושבים. צבאה הוא מהגדולים באזור, עם:

4,400 טנקים פעילים (כולל 3,100 בשירות פעיל).

16 דיוויזיות צבאיות, כולל 4 דיוויזיות משוריינות ו-6 ממוכנות.

אחת מחילות הים הגדולים בעולם, המדורג בין 10 המובילים הגלובליים.

חיל אוויר עם מטוסי F-16 מתקדמים, אך נחותים טכנולוגית מהישראליים.

תשתית מלחמה מודרנית, כולל מנהרות מתחת לתעלת סואץ להנעת כוחות במהירות.

מבט ראשון על המספרים האלה עשוי להדאיג, אך המציאות היא שלמצרים יש מגבלות אסטרטגיות חמורות:

תלות מוחלטת בארה"ב בתחזוקה ובאספקת נשקה.

מדינה השקועה במשבר כלכלי, עם רמות עוני גבוהות וחוב מחניק.

מורל ומשמעת צבאית נמוכים לעומת צה"ל.

שלטון צבאי לא יציב, שעלול להיחלש במקרה של עימות ממושך.

למרות ההבדל במספרים, לישראל יש יתרונות אסטרטגיים ברורים המבטיחים את עליונותה:

טכנולוגיה מתקדמת: מערכות הגנה כמו כיפת ברזל, שרביט קסמים וחץ-3 מגנות על המרחב האווירי של ישראל.

צבא מאומן היטב: צה"ל ידוע במשמעתו, בניסיונו הקרבי ובהיענותו המהירה.

חיל אוויר ללא מתחרים: ישראל לא רק מחזיקה ב-F-16 ו-F-35 מהדור החדש, אלא גם שולטת בלוחמה אלקטרונית שיכולה לשתק טכנולוגיה עוינת באמצעות מתקפות סייבר.

תמיכה מבעלי ברית אסטרטגיים: ישראל נהנית מתמיכה בינלאומית משמעותית, במיוחד מארה"ב וממדינות מערביות נוספות.

ניסיון במלחמות רב-חזיתיות: מאז ה-7 באוקטובר 2023, ישראל הוכיחה את יכולתה להתמודד עם איומים בו-זמנית, מעזה ועד לבנון ואיראן.

ישראל הפכה את גודלה הקטן ליתרון אסטרטגי: ממדיה המצומצמים מאפשרים תגובה מהירה לכל איום, בעוד שחדשנותה הביטחונית ממקמת אותה בין המובילות בעולם.

הסכם השלום בין ישראל למצרים שמר על היציבות באזור מאז 1979, אך אירועים אחרונים מצביעים על היחלשות ההסכמות:

מצרים הגדילה את כוחותיה בחצי האי סיני, מעבר למגבלות שסוכמו.

תרגיליה הצבאיים הדמיינו תרחישי קרב הדומים לאלה מול ישראל.

חיזוק הגבול עם עזה, עם נוכחות מסיבית של טנקים, מעורר חשד בנוגע לכוונותיה האמיתיות.

למרות זאת, היחסים בין המדינות נשארים בעלי תועלת הדדית. מצרים תלויה ביציבות הישראלית לשמירה על ביטחונה הפנימי ולמניעת התחזקות האסלאם הקיצוני בגבולותיה.

הסכם השלום בין ישראל למצרים, שנחתם ב-1979 בתיווך ארה"ב, היה עוגן ליציבות במזרח התיכון. עם זאת, בשנים האחרונות, אירועים מדאיגים מעלים ספקות לגבי חוסנו של ההסכם.

תרחישים אפשריים של עימות ותגובת ישראל

תרחיש 1: חדירה ושליטה בסיני

חצי האי סיני שימש היסטורית כאזור חיץ בין ישראל למצרים. במקרה של הסלמה, ישראל עשויה לבצע מתקפה מהירה שמטרתה:

לנטרל כוחות עוינים באזור.

לאבטח נתיבים אסטרטגיים ועמדות שולטות.

למנוע הצבת מערכות טילים מצריות בגבול ישראל.

תרחיש 2: מלחמה אווירית מהירה

חיל האוויר הישראלי, מהמתקדמים בעולם, עשוי לפעול כך:

השמדת בסיסי חיל האוויר המצריים בשעות הראשונות של העימות, בדומה למלחמת ששת הימים (1967).

תקיפות סייבר לנטרול מכ"מים ומערכות הגנה אוויריות מצריות.

חיסול היכולת המצרית להשליך כוח אווירי לסיני ולתעלת סואץ.

תרחיש 3: בידוד כלכלי של מצרים

מצרים תלויה כלכלית ב:

תיירות – ענף פגיע במצב מלחמה.

סיוע זר, בעיקר מארה"ב.

ייבוא מוצרי יסוד, כולל מזון וטכנולוגיה.

עימות ממושך עלול לשתק את הכלכלה המצרית דרך:

שיבוש נתיבי הסחר בתעלת סואץ.

הגבלות בינלאומיות מצד בעלי בריתה של ישראל.

מתקפות סייבר על תשתיות פיננסיות ואנרגטיות.

העמדה הישראלית

ישראל אינה מחפשת מלחמה, אך מדיניות הביטחון שלה מבוססת על הרתעה ותגובה מיידית.

ישראל חזקה יותר, מהירה יותר, וטכנולוגית מתקדמת יותר. כל מי שיערער על עליונותה – ייכשל.